בן דת משה הוא כל מי שמשתייך, מרצונו החופשי, לזרם בדת משה (Mosaic Religion): אורתודוקסי, רפורמי, קונסרבטיבי, קראי.
המדינה לא תפלה בין הזרמים השונים של דת משה, ותעניק הכרה רשמית בכל זרם דתי אשר יכיר במדינה ובחוקיה. מן הראוי שלכל אחד מן הזרמים בדת משה יהיה רב ראשי משלו שיקבע את הלכות הזרם, את טכסיו ואת תפילותיו, וימנה רבנים אשר יבצעו זאת.
בתקופתנו, כל הדתות העיקריות, כולל דת משה, הן אוניברסליות (לעומת העת העתיקה, בה לכל עם, כמעט, היתה דת לאומית משלו, ודת משה היתה הדת הלאומית העיברית), ולהשתייכות הדתית אין כל משמעות לאומית, כפי שלהשתייכות הלאומית אין משמעות דתית. כלומר, א’. בני דת משה הם בני אתניות ולאומים שונים (אם כי רובם אתניים עיברים), ב’. האתניים העיברים הם בני אמונות שונות (אם כי רובם בני דת משה). אבל, מדינת ישראל, המדינה הלאמית העברית, תהיה מודעת לכך שבין בני דת משה בני כל האתניות, הלאומים והזרמים לבין ארץ הקודש ועיר הקודש, ירושלים, יש זיקה דתית, לא פחות מאשר בין הנוצרים הקתוליים לבין רומא והוותיקן, ובין האתניים העיברים בעולם לבין המדינה הלאומית העיברית יש זיקה אתנית.
המדינה לא תפלה בין הזרמים השונים של דת משה, או בין הזרמים השונים של הנצרות, או בין הזרמים השונים של האיסלם, או בין הזרמים השונים של כל דת אחרת. המדינה תעניק הכרה רשמית בכל זרם דתי אשר יכיר במדינה ובחוקיה.
לפרק הקודם מיהו יהודי?
לפרק הבא המדינה האזרחית
עד עכשיו אני מאד מתרשם מהדוקטורינה שלך ואין ספק שהיא פתחה לי את העיניים בכמה עניינים.
למרות זאת, כעברי בן דת משה (כהגדרתך) אני מרגיש שיש פה כשל מסויים הנובע מהשוואה לא נכונה של דת משה עם דת ישו ומוחמד (נוצרי הוא רק תושב נצרת לא??).
דת משה מעצם הגדרתה היא דת המיועדת רק ללאום העברי ולכן היא לא יכולה להיות אוניברסלית. בנוסף ע”פ ההשקפה הדתית (שאתה יכול כמובן לחלוק עליה) כל עברי מעצם היותו עברי מחוייב לדת משה ואם הוא לא עושה כך הוא פושע. בגלל אופיה הלאומי דת משה דוגלת מעצם הגדרתה במדינת לאום המתנהלת ע”פ חוקי הדת. זו הסיבה שליהודים אורתודוקסיים יהיה קשה מאד להביע אמונים למדינה כמו זו שאתה מתאר וגם אם יעשו זאת זה יהיה רק עד שיהיה בכוחם להקים מדינה עברית במובן המלא של המילה ע”פ השקפתם (כלומר – מדינה שחיה גם ע”פ חוקי הדת העברית היא דת משה)