הגיור הוא הליך של המרת דת אל זרם כלשהו (רפורמי, קונסרבטיבי, אורתודוקסי) בדת משה, לפי הלכתו של הזרם המסוים. כמו כל ענין פולחני דתי, אין לו משמעות ישירה מבחינת המדינה והלאום, הוא בעל משמעות רק לגבי הזרם הדתי המסוים, ואין לזרמים אחרים נגיעה או זכות להתערב.
פירוש הדבר, שרב רפורמי יגייר לפי הלכתו את מי שכשר ורוצה להיות בן דת משה רפורמי, רב אורתודוקסי יגייר לפי הלכתו את מי שכשר ורוצה להיות בן דת משה אורתודוקסי וכו’. מובן מאליו שרב אורתודוקסי אינו מוסמך לקבוע מיהו בן דת משה רפורמי, באותה מידה שכומר קתולי אינו מוסמך לקבוע מיהו פרוטסטנטי. פירוש נוסף של הדבר, שאין בהליך הגיור משום שינוי של אתניה או של לאומיות. אך חשוב לזכור, שלפי דוקטרינת הזהות העיברית, קשר נישואים או אימוץ עם בני/ות האתניה העיברית, או קבלת אזרחות המדינה העיברית לפי חוקיה, – מהווים הצטרפות לזהות העיברית, האתנית והלאומית, בהתאם.
המשתמע הוא שהגיור איננו הליך של הצטרפות לעם העיברי. כלומר, אם, למשל, רב יגייר שישים מיליון הודים או עשרים מיליון ניגרים, אלה יהיו הודים או ניגרים בני דת משה, אך לא יהיו עיברים, בדיוק כפי שהכוזרים, לאחר שהתגיירו, נשארו להיות כוזרים בני דת משה, ולא היו לעיברים.
לפרק הקודם למה לא זהות לאומית ישראלית?
לפרק הבא מיהם גוים?
