זהות עיברית, או זהות "יהודית הומניסטית" וכד'?

      עובדיה יוסף אמר בליגלוג שילד דתי בן שמונה יודע יותר משופטי בית המשפט העליון, בצירוף דברי נאצה שאין טעם לחזור עליהם.  אך, למרבה הצער, ניתן להיאמר, כפרפרזה, שאפילו ילד דתי יודע את הדוקטרינה (אף שאינו מכיר את המילה דוקטרינה) של ההגמוניה הדתית שמוחו נשטף בה במוסדות החינוך הסקטוריאליים הדתיים ואותה הוא תובע ליישם: אין אבחנה בין זהות לאומית, זהות אתנית וזהות אמונתית, אלא קיימת רק זהות אחת, "יהדות", אשר כל "יהודי" משתייך אליה, ומשמעותה היא שהרבנים הם תחליף לנבחרי ציבור, שמוסדות דתיים (רבנות, בתי דין רבניים, וכד') הם תחליף למוסדות אזרחיים (כנסת, בתי משפט, ממשלה), וההלכה הדתית היא חלופה לחוקי המדינה. היות ודוקטרינת ה"יהדות" ידועה לבוחרי המפלגות הדתיות, הן נאלצות לנהוג לפיה.  גם לציבור האזרחי הרחב צריכה להיות דוקטרינה מגובשת: קיימת אבחנה בין זהות לאומית, שהיא הנכס היסודי שמדינה מאצילה על אזרחיה, לבין זהות אתנית שאדם מקבל בהוולדו, מהוריו, לבין זהות דתית שאדם מעצב לעצמו, מתוך בחירה, והיא ענינו האישי, והאבחנה הזאת שמה קץ, אחת ולתמיד, להגמוניה של הממסדים הדתיים, ע"י הגבלתם לתחום הדת בלבד. קיומה של דוקטרינה אזרחית מגובשת וידועה לכל, לא תאפשר למפלגות השלטון לסחור בזכויות האזרחיות של בוחריהן תמורת קואליציות עם מפלגות דתיות.

      ואלה דרישות הזהות של הציבור האזרחי (הכולל גם דתיים שאינם סקטוריאליים):

*         זהות לאומית גרידא המבטלת את התלות בממסדים דתיים, והתומכת וגם נתמכת בעקרון שהאמונה היא ענינו האישי של הפרט.  הזהות הלאומית כוללת את כל אזרחי המדינה, ללא הבדל אתניה, עדה, דת, אמונה וכו'.  הזהות הלאומית הזאת היא הבסיס לקיום המדינה הלאומית, ליציבותה ולשלמותה.

*         זהות אתנית גרידא המבטלת את התלות בממסדים דתיים, והתומכת וגם נתמכת בעקרון שהאמונה היא ענינו האישי של הפרט. הזהות האתנית כוללת את כל בני האתניה בעולם. הזהות האתנית והזהות הלאומית קשורות ביניהן בשם, בשפה, בשורשים ההיסטוריים והתרבותיים וכו'.

      האם זהות "יהודית הומניסטית" יכולה לענות לדרישות דלעיל?  בוודאי שלא!  "יהדות" היא אמונה, "היהדות ההומניסטית" יכולה להיות רק זרם באמונה הזאת, לכן גם "היהדות ההומניסטית" היא סקטוריאלית, ואינה יכולה להיות זהות לאומית או זהות אתנית. ב"יהדות ההומניסטית" אינם כלולים כל אזרחי המדינה, לא האתאיסטים ולא בני האתניות שאינם "יהודים", – ואף אינם כלולים בה כל בני האתניה שלנו בארצות הפזורה, אלא רק אלה שמאמינים באמונה החדשה, מרצונם החופשי, כפי שנכון לכל אמונה. על אף זאת, יש לשבח את האינטלקטואלים שהמציאו את "היהדות ההומניסטית" ולאחל להם שהזרם יהפוך לזרם חשוב בדת משה (רצוי בשינוי שם ל"דת משה הומניסטית").

      "יהדות חופשית" היא נונסנס (כמו "איסלם חופשי" וכו'), ובוודאי אינה זהות לאומית או אתנית.

      את הדרישות שציינו לעיל יכולה להגשים רק הזהות העיברית. את הזהות העיברית אין צורך להמציא, – היא קיימת כבר אלפי שנים ולא חדלה להתקיים לרגע, אף כי לעתים היתה רדומה. הזהות העיברית היא מכנה משותף לכל אזרחי המדינה הלאומית העיברית וגם מכנה משותף לכל האתניים העיברים בעולם.  קריאת "דוקטרינת הזהות העיברית" מבהירה את הדרך.

לפרק הקודם נגד הכנעניות

לפרק הבא למה לא זהות לאומית ישראלית?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים