מהי יהדות (Judaism)

       בגלות, הרבנים הרחיבו את דת משה, תחת הכינוי "יהדות" (שהומצא במאה השלישית לספירה), כזהות חלופית לזהותנו האתנית, התרבותית, הלאומית והמדינית העיברית. למען חיזוק ה"יהדות", החלופה המשרתת את שמירת בלעדיות שלטונם, רבנים חיבלו וממשיכים לחבל בקיומנו האתני, התרבותי, הלאומי והמדיני העיברי. החלופה הזאת מנוגדת ללקח ההיסטורי, והניסיון לחפות על כך ע"י מתן פירוש עילאי ל"יהדות" הוא מגוחך, כפי שהיה מגוחך לתת פירוש עילאי ל"אנגליקניות" בבריטניה, למשל.

      במשך אלפיים שנות העדר מדינה לאומית וזהות לאומית, ה"יהדות" שימשה להן תחליף, ומוסדותיה שימשו תחליף למוסדות לאומיים. נכון, ה"יהדות" מילאה תפקיד מכריע במשך התקופה הזאת, אך עצם החזרה לטריטוריה הלאומית והקמת המדינה הלאומית והמוסדות הלאומיים מוכיחות, שלאחר אלפיים שנות סבל, אפליה, רדיפות ופוגרומים, חלקים חשובים בעם הסיקו שהתחליף לא הצליח למלא את מקומו של הדבר האמיתי, אלא יש צורך שהגורל הלאומי יהיה נתון בידי העם באמצעות מדינה לאומית, מוסדות לאומיים, מנהיגים לאומים שנבחרים בבחירות דמוקרטיות, צבא לאומי, והכל באמצעות חוקים וחוקה. נכון, בדפי ההיסטוריה יש לרשום גם כל תחליף ולהכיר בתפקיד אשר הוא מילא, ולזכור זאת גם כאשר אין יותר צורך בתחליף בגלל הקיום של הדבר האמיתי: אם מכירים בכך שהציקוריה היתה תחליף לקפה בשעת המחסור, ושהצימקאו היה תחליף לשוקולד, ושאכן מילאו צורך ותפקיד בעיתם, בוודאי שלא יעלה על הדעת שלא נכיר ולא נזכור גם היום וגם בעתיד שה"יהדות" שימשה תחליף למדינה לאומית ולזהות לאומית ושאכן מילאה תפקיד היסטורי, אף כי אין עוד בה צורך כתחליף לדבר האמיתי, אלא היא צריכה לחזור לממדיה הטבעיים כ"דת משה".

      הניסיון לקיים את המדינה כ"יהודית" וחוסר האפשרות להאציל את הזהות הדתית, "יהדות", כזהות לאומית על כלל האזרחים, ללא הבדל אתניה ואמונה, מניבים תוצאות שליליות:

      א'. הפקעת הפררוגטיבה הבסיסית שבידי המדינה הלאומית להאציל את זהותה הלאומית על אזרחיה והפקרתם לידי ממסדים דתיים, וכתוצאה, מתן לגיטימציה לתביעות הממסד הדתי למרוּת הרבנים כתחליף לנבחרי ציבור, להכפפתנו למוסדות דת (רבנות, בתי דין רבניים וכו') כתחליף למוסדות לאומיים (פרלמנט, בתי משפט, ממשלה), ולשלטון ההלכה כתחליף לחוקה.

      ב'. יצירת מיעוטים לאומיים שמעצם הגדרתם מקבלים לגיטימיות לתבוע "זכויות לאומיות" (הגדרה עצמית, עצמאות) והפיכת המדינה לרב לאומית להלכה ולמעשה, במקום מדינה לאומית אשר כל אזרחיה בני לאום אחד המכיל קבוצות אתניות הנהנות מ"זכויות אתניות" (תרבות אתנית).

לפרק הקודם לאום עיברי, מדינה עיברית 

לפרק הבא מיהו יהודי?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים