שורשי הלאום העיברי נעוצים בשבטי העיברים הקדמוניים, באבי האומה המקראי אברהם העיברי, במשה העיברי ובעבד העיברי אותו הוא הציל, במדינות העיבריות ישראל, יהודה, צור וצידון1), במלכים העיבריים אשר הנהיגו את המדינות האלה ובעם העיברי הרב אשר חי בהן ומהן גלה.
אחרי אלפיים שנה, העם העיברי חזר לארצו וללאומיותו העיבריות, ובתחייתו המחודשת למד עיברית, שר זמר עיברי, ביקש וכונן את הישוב העיברי, חקלאות עיברית, משק עיברי, תעשיה עיברית, פועל עיברי, דגל עיברי, גדוד עיברי, ההסתדרות הכללית של העובדים העיברים, תנועת המרי העיברי, דואר עיברי, אוניברסיטה עיברית, וכו’, וב-30.11.47, יום אחרי “כ”ט בנובמבר”, כותרת ענק ב”ידיעות אחרונות” הכריזה: “מדינה עיברית“. בן גוריון ומפא”י מכרו את המדינה ואת אזרחיה לרבנים, לממסדים הדתיים ולמפלגות הכפיה הדתית תמורת קואליציות שלטוניות, והכריזו על המדינה כמדינה “יהודית” (אך מרוב חיפזון שכחו במגילת העצמאות את הביטוים “שפתם העברית”, “הישוב העברי”, “העם העברי”. ראו את נוסח מגילת העצמאות!) במקום כמדינה לאומית עיברית, קבעו פטור משירות צבאי לבחורי הישיבה, הנציחו את הפילוג בקיום מערכות חינוך נפרדות דתיות ממומנות על ידי המדינה. אגב, באותה הזדמנות הפכו את האסיפה המכוננת, שתפקידה היה לכונן חוקה ולארגן בחירות, לכנסת הראשונה.
מדינה לאומית עיברית2) ותרבות לאומית עיברית הן אשר יבטיחו את המשך קיומנו הלאומי.
במדינה הלאומית העיברית לכל אזרח יש לאומיות עיברית3), ובמסגרת הלאומיות העיברית כל אזרח רשאי לקיים את יחודיותו האתנית, העדתית, התרבותית והדתית, מתוך הכרה שבמדינתנו אכן קיים פלורליזם אתני, עדתי, תרבותי, דתי.
העיברים החיים במדינה הם ממוצאים שונים, גיאוגרפיים ואתניים. דוגמאות למוצא גיאוגרפי: עיברי ממוצא מרוקאי כחה”כ מאיר שטרית, עיברי ממוצא אירי כחיים הרצוג ז”ל וכו’. דוגמאות למוצא אתני: עיברים ממוצא דרוזי כחה”כ איוב קרא, עיברים ממוצא ערבי כזמר סמיר שוקרי וכזמרת חיה סמיר, עיברים ממוצא בדואי כסא”ל חסן אלהיב, עיברים ממוצא רוסי כשר לשעבר רפאל איתן.
לשם הבטחת המשך קיומה של המדינה הלאומית העיברית, יש להתבסס על הקביעות הבאות, כמכלול אחד: א’ : בדומה לכל מדינה לאומית, המדינה הלאומית העיברית מאצילה את לאומיותה על אזרחיה, ולכל אדם יש זהות לאומית עיברית מרגע קבלת אזרחות המדינה העיברית. מכאן נובע שכל אחד מאזרחיה הוא בעל לאומיות עיברית, המדינה העיברית היא מדינתו והוא מחויב להיות נאמן לה, הדגל העיברי הוא דגלו, ההמנון העיברי הוא המנונו4), הצבא העיברי הוא צבאו, חוקיהמדינה הם חוקיו. כל אזרחי המדינה העיברית הינם עיברים (By definition), בדיוק כמו שכל אזרחי הולנד (Netherlands) הינם הולנדים (Dutch). פירושה של אזרחות היא, ראשית כל, השתייכות לאומית5), ובמדינה הלאומית העיברית, בדומה לכל מדינה לאומית מתוקנת, כל האזרחים יהיו, לפי הגדרה, בני הלאום העיברי, ללא כל התייחסות אל חלק זה או אחר של האוכלוסיה כאל “בני מיעוטים”, גם מעצם היות הגדרה כזאת מפלה ומעליבה, אלא ההתייחסות אל כל האזרחים תהיה שווה, כיאה למדינת כל אזרחיה, בלא לשים לב לחלקם היחסי באוכלוסיה מכל בחינה שהיא (אתנית, עדתית, דתית וכו’). ב’ : אזרחות המדינה מוענקת לכל תושב קבע של המדינה העיברית, ללא הבדל מוצא אתני, דת, עדה, צבע עור וכו’, וכן לכל עולה חדש מכוח חוק שבות לאתניים עיברים6). ניתן לשלול את אזרחות המדינה מאזרח שמעשיו או שהצהרותיו בסתירה לסעיף הקודם (א’) בפרק זה. ג’ : מבחינת המדינה העיברית ומבחינת הקהילות העיבריות בעולם, האנשים הבאים הם עיברים:
* כל אזרחי המדינה העיברית הם בני הלאום העיברי.
* כל אדם, אזרח המדינה העיברית או אזרח של מדינה אחרת, הוא אתני עיברי אם הוא עומד באחד מהקריטריונים (שיצוינו גם בחוק השבות):
1. אחד מהוריו (אב או אם) הוא ממוצא אתני עיברי7).
2. בעל/ת קשר משפחתי ישיר של נישואין או של אימוץ כילד/ה עם אתני/ת עיברי/ה8 ).
השיוך לפי אתניות גרידא מעמיד את מספר העיברים על אומדן של כשלושים מיליון ותומך בתהליך של ריבוי והסתפחות, בעוד שלפי שיוך דתי “יהודי” מספר ה”יהודים” הוא רק תריסר מיליון, שמספרם הולך ומצטמק, כי הוא גורם לתהליכי הרחקה או התרחקות של אלה שאינם מסוגלים או שאינם רוצים לעמוד בקריטריונים הלכתיים. בארה”ב לבדה נפסלים מעל שלושה מיליון בגלל שרק האב “יהודי”, נפסלים מיליונים שהמירו את דתם או שהם אתאיסטים וניתקו קשר עם הקהילות ה”יהודיות”, וכו’.
במדינתנו קיימים כרבע מיליון אתניים עיברים, מרביתם עולים מארצות בריה”מ לשעבר (אך גם מרומניה, פולין, צרפת, אמריקה הלטינית וכו’), אשר משרד הפנים מסרב לרשום את לאומיותם, והמכנים את עצמם כ”לא רשומניקים” ועוד מאות אלפים הרשומים כרוסים, כרומנים, כאוקראינים וכו’ ואף …כצרפתים (כפי שקראנו לאחרונה בעתון), בגלל שרק האב מוכר כ”יהודי”. גם בנושא זה, הרוב האזרחי וארגוניו השונים נכנעים לתכתיבים של הממסדים הדתיים ושל רבניהם, ומניחים לעמנו להצטמק, לדעוך ולהתפורר.
המדינה הלאומית העיברית, ככל מדינה לאומית, אמורה להאציל על אזרחיה את זהותה הלאומית, כולל שתי קבוצות אוכלוסיה, בני דת משה9) החרדים והאתניים הערבים, בהן יש עדיין אלמנטים העוינים את עצם קיומנו כלאום והשוללים את זכותנו למדינה לאומית.
אצל החרדים, שמבחינה אתנית הם עיברים, שלילת קיומנו כלאום וזכותנו למדינה לאומית היא במסווה של אידיאולוגיה דתית. המציאות היא שהחרדים (מלבד נטורי קרטא) השלימו למעשה עם קיום המדינה, ביחוד במה שנוגע לתקציבי ממשלה, ועל מוסדות החינוך שלהם מונף כבר דגל הלאום, אך רבניהם, החוששים מאיבוד השליטה בנושאים בהם המוסדות הלאומיים הם החלופה החוקית, ממשיכים להתבטא נגד הלאום ונגד המדינה הלאומית. צריך להבהיר לחרדים ולרבניהם: קיימת אזרחות מלאה בלבד, פירושה של אזרחות היא גם זהות לאומית, גם זכויות (זכות בחירה לכנסת, קצבאות ילדים, חינוך חינם, משכנתאות תקציביות וכו’) וחובות (שירות צבאי, חינוך חובה ממלכתי אזרחי10) וכד’), והכרזות שיש בהן שלילת המדינה או הלאומיות מובילות לשלילת האזרחות והזכויות דלעיל מהעבריין.
אתניים דרוזים, בדואים וצ’רקסים משתלבים במדינה העיברית ורואים בה את מדינתם, בדגל העיברי את דגלם, בצבא העיברי את צבאם. הדבר נכון גם לגבי מספר גדל של אתניים ערבים, שמחפשים דרך להשתלב במדינה ואף מתנדבים לשרת בצבאה. אך במדינה לאומית עיברית, שהיא מדינת כל האזרחים, גם שילוב האתניים הערבים צריך להיות רשמי ולא פרטיזני. המדינה העיברית צריכה להכריז על האצלת זהותה הלאומית על כל אזרחיה בני כל האתניות, אשר יוכלו לשמור על יחודיותם האתנית, אך, בהיותם אזרחיה, הם יהיו בעלי לאומיות עיברית11), יקבלו את הזכויות וההטבות וגם ימלאו את החובות הנובעים מאזרחותם. תיפסקנה האפליה הגלויה והסמויה נגד אזרחים “לא יהודים”, המדינה העיברית תהיה מדינת כל אזרחיה שרואה בכולם בנים שווים בעם העיברי, ובפני כל אזרח, ללא הבדל אתניה, עדה או אמונה, יהיו פתוחים כל המוסדות, כל התפקידים, כל ההזדמנויות. פגיעות על רקע אתני תיחשבנה כעבירות חמורות, וכך, למשל, במקרים של אפרטהייד בחינוך, כפי שהנהיג רוני מילוא ביפו כאשר מנע רישום של ילדים ממוצא אתני ערבי במערכת החינוך העיברית, או במקרים של גישה גזענית דוגמת דברי נציגת “העבודה” בעיריית חיפה, שפסלה את עו”ד רסאן אבו וורדה מלמלא את תפקיד ראש מחלקת החינוך בגלל מוצאו הערבי, העברינים יודחו מתפקידם.
מצד שני, אזרחי המדינה אשר יצהירו שלאומיותם אינה עיברית, או, לחילופין, יצהירו שהם ערבים פלשתיניים או ערבים סוריים, כפי שעשו משתתפים אתניים ערבים במשלחת לסוריה, ניתן יהיה לשלול, לפי חוק, את אזרחותם. ואם יהיו כאלה אשר יביעו הזדהות עם אויבי המדינה או אף יפעלו למענם, כפי שנהגו אחמד טיבי, האשם מחמיד, עזמי בשארה וכד’, המדינה צריכה להעמיד את מעשיו של כל עבריין במבחן המשפטי, ללא מורא וללא משוא פנים.
לפרק הקודם מדינה לאומית
לפרק הבא מהי יהדות (Judaism)
_____________________________________________________________________________________________________
1. היוונים כינו בשם “פניקים” את תושבי צור וצידון, אך אלה היו, מבחינה אתנית, עיברים, ושפתם היתה עיברית. השוני הדתי, כביכול, מלבד היותו חסר משמעות לשייכות אתנית, הוא סילוף עובדות ע”י כוהני הדת המקראיים. (חזרה)
2. קיימות מדינות לאומיות, דוגמת צרפת, הולנד, גרמניה וכד’, קיימות מדינות דו לאומיות כגון בלגיה, קיימות מדינות רב לאומיות כגון הפדרציה הרוסית, קיימות מדינות הגירה כגון ארה”ב, קנדה, אוסטרליה. מדינתנו היא מדינה לאומית עיברית, כפי שהולנד, The Netherlands, למשל, היא מדינה לאומית הולנדית, Dutch. (חזרה)
3. באותה מידה שכל אזרחי צרפת, למשל, לאומיותם צרפתית. הצרפתים הם ממוצאים שונים: למשל, צרפתים ממוצא אוקראיני דוגמת ראש ממשלתם לשעבר פייר ברגובוא, צרפתים ממוצא בלגי כגון הזמר לשעבר ז’אק ברל, צרפתים ממוצא ארמני דוגמת הזמר שארל אזנבור, צרפתים ממוצא עיברי כצייר לשעבר מארק שאגאל וכו’. (חזרה)
4. “התקווה” תישאר מסמך היסטורי לאומי חשוב, אך למדינה הלאומית העיברית חייב להיות המנון לאומי עיברי. (חזרה)
5. בדרכוני כל המדינות, כולל מדינתנו, רשום “Nationality” ולא “Citizenship”. (חזרה)
6. למדינות לאומיות יש חוקי רפטריאציה לאלה שזהותם האתנית חופפת את הזהות הלאומית של המדינה. כך למשל, גרמניה מאפשרת “שיבה הביתה” של השוואבים האתניים הגרמנים החיים ברומניה, של האתניים הגרמנים החיים ברוסיה, ושל כל אתני גרמני בעולם. קרא/י “נגד הכנעניות” ו“למה לא זהות לאומית ישראלית?”. (חזרה)
7. הזמר והמלחין אלון אוליארצ’יק הוא אתני עיברי, כי אביו אתני עיברי. הילדים של המשורר אמיר אור הם אתניים עיברים, כי אביהם, אמיר אור, אתני עיברי. בנוסף, לאלון אוליארציק ולילדים של המשורר אמיר אור יש זהות לאומית עיברית מעצם היותם אזרחים של המדינה העיברית. הסנטור ג’ו ליברמן הוא אתני עיברי. כך גם שר החוץ של ארה”ב ג’ון קרי ושרת החוץ לשעבר מדליין אולברייט, וכך היה גם הקנצלר הלמוט שמידט. (חזרה)
8. איש/ה הקשור/ה בקשרי נישואים/אימוץ עם אתני עיברי/ה קשור/ה בגורלו/ה לגורל העיברים וחובר/ת להם. (חזרה)
9. קרא/י את הפרק “מיהו בן דת משה?” (חזרה)
10. קרא/י את הפרק “המדינה האזרחית” (חזרה)
11. כפי שהאתניים הגרמניים באלזס, צרפת, לאומיותם צרפתית, והם נלחמו נגד גרמניה, כבני העם הצרפתי. אין בנמצא בן אלזס אשר יצהיר שהוא גרמני בעל אזרחות צרפתית, או שמזדהה עם גרמניה ועם הלאום הגרמני, לתשומת לב חה”כ לשעבר מסאלחה, אשר דיבר בכנסת על זכותם של האתניים הערבים להיות אזרחי המדינה, אך להיות, מבחינה לאומית, פלשתינים. רק נתין של יישות מדינית ערבית פלשתינית, ירדן, עזה, או הרשות הערבית הפלשתינית הזמנית ביהודה ושומרון, ללא הבדל מוצא אתני, עדה, דת וכד’ הוא בעל זהות לאומית ערבית פלשתינית של אחת מתוך היישויות המדיניות הנ”ל. ראה/י פרק מיהו פלשתיני? (חזרה)
