העמותה תקדם את ישום העקרונות הבאים במדינת ישראל:
– הזהות העיברית היא זהות לאומית ואתנית גרידא, אינה תלויה בדת, ברבנים ובהלכה הדתית, ותומכת וגם נתמכת בעקרון שהאמונה היא ענינו האישי של הפרט.
– מדינת ישראל היא המדינה הלאומית העיברית.
בדומה לכל המדינות הלאומיות בעולם, המדינה הלאומית העיברית מאצילה את הזהות הלאומית שלה על כל אזרחיה, ללא הבדל צבע עור, גזע, קבוצה אתנית, עדה ואמונה, ולפי כך, מבחינה לאומית, כל אזרחיה הם עיברים, ונהנים משיוויון בחובות ובזכויות.
– במסגרת הלאומיות העיברית ובמסגרת התרבות העיברית, כל אזרח רשאי לקיים את יחודיותו האתנית, העדתית, התרבותית והדתית.
– מבחינת המדינה העיברית, אזרח/ית מדינה אחרת הוא/היא אתני/ת עיברי/ה אם לפחות אחד מהוריו/ה (אב או אם) הוא/היא ממוצא אתני עיברי או בעל/ת קשר משפחתי ישיר של נישואין או אימוץ כילד/ה עם אתני/ת עיברי/ה.
– תהיה הפרדה בין דת למדינה, והמדינה תכבד את העקרון הבסיסי שהאמונה היא ענינו האישי של הפרט. לפי כך, המדינה לא תתענין ולא תתערב מאף בחינה בעניני אמונה, גם לא מבחינת מימון מתקציבי המדינה.
המדינה תכיר בעקרון של חופש הפולחן. המדינה לא תפלה בין הזרמים השונים של דת משה, או בין הזרמים השונים של הנצרות, או בין הזרמים השונים של האיסלם, או בין הזרמים השונים של כל דת אחרת. המדינה תעניק הכרה רשמית בכל זרם דתי אשר יכיר במדינה ובחוקיה.
– המסורת העממית בדת משה היא אחד המרכיבים בתרבות העממית העיברית, ולכן, כיחידים וכציבור, מן הראוי לכבד אותה, לשמר אותה ולהשתתף בה, כל אחד לפי מידת רצונו, כלומר נחגוג את חג החרות בפסח, נמשיך להתחפש ולאכול אוזני המן בפורים, נחגוג את חג הביכורים ונאכל מוצרי חלב בשבועות, נחגוג את חג האסיף בסוכות, נעניק מתנות ונאכל סופגניות בחנוכה, וכו.
– המדינה העיברית היא מדינה אזרחית שיוויונית, ולפי כך היא תקיים חינוך חובה אזרחי, ממלכתי ופרטי, ושירות חובה צבאי או לאומי לכל האזרחים.
