הטריטוריה הלאומית העיברית כונתה בידי חלק מהכובשים (הרומאים והבריטים) “פלשתינה”, דווקא על שם העם הפלישתי שחדל להתקיים, כדי שלארץ הזאת לא יהיה יותר קשר לאומי, בניסיון למחוק כל זכות לאומית עליה ולהשאיר לטריטוריה הזאת רק הקשר ומשמעות גיאוגרפיים.
גם הרשות הפלשתינית ומנהיגיה יודעים שאין בנמצא שורשים לאומיים ערבים פלשתיניים. לא בכדי חזינו במיצג התעתועים, עם תלבושות ותפאורה מגוחכות, בו ניסו להתחבר לטריטוריה הזאת ע”י התחברות הלאומיות הערבית הפלשתינית לשורשים יבוסיים, פריזיים, כנעניים וכד’.
יותר הגיוני, שאם הם רוצים להתחבר לטריטוריה הלאומית העיברית, יעשו זאת ע”י התחברות לשורשים העיבריים, מאשר לשורשים יבוסיים, פריזיים, כנעניים, וישימו את עצמם ללעג בעיני העולם ואף בעיני עצמם, לאור התגובות. ההנחה הסבירה, שאבותיהם היו עיברים, שחלקם אולצו להתנצר בעת הכיבוש הביזנטי או הצלבני, וחלקם להתאסלם בעת הכיבוש המוסלמי, הפכה לעובדה לאחר המחקר הגנטי המקיף, שפורסם ע”י פרופ’ מייקל המר מאונ’ אריזונה (ראה “הארץ” מ-09.05.00).
לדעתו של הפרופ’ אדוארד סעיד המנוח מאוניברסיטת קולומביה, ארה”ב, ש”מדינה ערבית פלשתינית” מערבית לירדן איננה ברת קיום אפילו בשטח המירבי שעשויה לקבל בהסדר קבע, שמדינה זאת לא תסיים את הסכסוך האתני והמדיני, ולכן צריכים להקים מדינה אחת לכל התושבים בין הירדן לים, היתה אמורה לחייב אותו למסקנה יחידה הגיונית: אם בין הירדן לים יש מקום למדינה אחת בלבד, והיות והטענות של קיום עם פלשתיני ששורשיו יבוסיים-פריזיים-כנעניים ושל קיום עם מושאי אורתודוקסי יהודי הן טענות מופרכות, אזי המדינה האחת תהיה המדינה העיברית והעם האחד יהיה העם העיברי, בו ישולבו כל אזרחי המדינה, ללא הבדל אתניה, עדה, אמונה וכו’. לחסידי פרופסור אדוארד סעיד ייאמר, שרק כאשר השאיפה הזאת תהיה נחלת כלל נתיני הרשות הערבית הפלשתינית הזמנית ביהודה ושומרון והם אכן ירצו להתחבר לעם העיברי ולשורשיו ההיסטוריים והתרבותיים, רק אז יהיה אפשר, בכלל, לדון ולשקול אם להתאחד למדינה אחת, – אזרחית, דמוקרטית, עיברית. בכל מקרה, חובת ההצהרה וההוכחה של הכוונות חלה על הערבים הפלשתיניים.
לפרק הקודם מיהו פלשתיני?
לפרק הבא נגד הכנעניות
