דת משה, הדת המושאית, היא, במקורה, דת עיברית, באשר העיברים הם אשר יצרו אותה, חיו לפיה במשך דורות, חגיה ומועדיה משולבים בחיי עמנו (בדומה לדת השינטו, שהיא דת יפנית).
המסורת העממית בדת משה היא אחד המרכיבים בתרבות העממית העיברית, ולכן כיחידים, כציבור וכמדינה לאומית עיברית, מן הראוי לכבד אותה, לשמר אותה, להשתתף בה (כלומר, נמשיך לאכול אזני המן ולהתחפש בפורים, נאכל סופגניות ונעניק מתנות לילדינו בחנוכה, נחגוג את חג החירות בפסח, את חג הביכורים בשבועות, את חג האסיף בסוכות וכו’). נדבוק בה, לא בזכות אלא למרות הממסד האורתודוקסי העכשווי.
לפרק הקודם חיים בצוותא
לפרק הבא סוף דבר (זמני)
